בימי קדם, מושבות דבורים, דבש, אבקה וכו' היו חפצי ציד של בני אדם קדומים. רוב בני האדם הקדמונים צדו דבורים באש עשן. במהלך תהליך הציד, אותן דבורים שאינן מגיבות לזיקוקים חוסלות באיטיות על ידי שריפתן למוות. והדבורים הרגישות לזיקוקים, במיוחד אלו שבורחות כשהן נתקלות בזיקוקים, נשמרו. עם הזמן, הדבורים מפתחות תגובת לחץ לפחד מעישון.
אז מה קורה לדבורים עם עשן? דבורי דבש מפתחות תגובת מתח כאשר עשן מפריע להם. בזמן הזה, כל החברים ישאבו דבש ויתכוננו לברוח. יותר מדי עשן יהרוג את הדבורים. תוך ניצול התכונה הזו, כוורנים המציאו את המעשן. מעשנת הדבורים מורכבת ממכשיר מפוח ותנור בעירה. רובם משמשים במצבים כמו קצירת דבורי בר, דבורים פועלות המקיפות מלכות ומושבות דבורים נלחמות. בעת השימוש, הצית דלק מבעבע (פשתן, נסורת וכו') במבער, ולאחר מכן לחץ עליו כדי להתיז עשן.
